צוואה

אנשים רבים חושבים שאין ברשותם רכוש רב ולכן הם לא צריכים לערוך צוואה. למעשה, מרבית האנשים שפנו אלי הופתעו לגלות עד כמה נרחב הרכוש השייך להם. בעוד שרובם ענו לשאלתי לגבי רכושם כי יש להם 'דירה, רכב וחשבון בנק בלבד', הרי שלאחר מס' שאלות מנחות, הם גילו כי יש ברשותם עוד אלמנטים רבים שיכולים לסייע ליורשיהם, ושטיפול לא נכון בהם- יכול לגרום לאי מימושם.

דווקא במשפחות שבהן הרכוש אינו רב, אם לא עורכים צוואה, עוגמת הנפש לקרובים שנותרו מאחור, עלולה להיות רבה יותר.

לכן, חשוב מאוד להיות ערוכים, להכיר את חוק הירושה, לגבי כל אחד ואחת, ועורכים צוואה שמתאימה לצרכים שלכם ושל המשפחה שלכם. צירפנו לכם את המקרים השכיחים ביותר. אם אינכם מוצאים כאן את המצב האישי שלכם, או לייעוץ נוסף- ניתן לפנות אלינו.

בהתאם לחוק הירושה- במידה ואין צוואה בן/בת הזוג יורש/ת חצי והילדים את החצי השני.

בן/בת הזוג יורש/ת חצי והילדים את החצי השני. כלומר, אם יש דירה הרשומה חצי-חצי על שני ההורים, לאחר מות אחד מהם 75% יהיה שייך לבן/בת הזוג שנותר בחיים, ו-25% לילדים.

היכן הבעיה?
במידה והילדים קטינים, הם לא יכולים להסתלק לטובת ההורה שנותר בחיים (אלא באישור בימ"ש, שיאשר זאת אישור רק בנסיבות מאד חריגות וקיצוניות).

אם הרכוש מלכתחילה לא היה מאד גדול, זה אומר שבן/בת הזוג נותרו עם 75% מהרכוש בלבד. רכוש שיש בו צורך להמשיך ולגדל את המשפחה והילדים. היות וכעת יש קטינים שרשומים על 25% מהדירה - אם רוצים למכור את הדירה, צריך לקבל את אישור ביהמ"ש. אם רוצים לקנות תחת הדירה הזאת לקנות דירה אחת, שוב, צריך את אישור ביהמ"ש.
אם רוצים לקבל משכנתא על הדירה, זה לא יהיה כל כך קל, כי ילדים רשומים על הדירה.
צריך לזכור שאם יש ילדים קטינים, יכול להיות שההורה שנותר בחיים, צריך את כל הכספים והזכויות, כדי להיות מסוגל לקיים אותם בכבוד. בהחלט ייתכן מצב אבסורדי שרשומים על שם הילדים נכסים מרובים, אבל ההורה שנותר בחיים נאבק בכל יום כדי לכלכל אותם. ולא לשכוח עוד דבר אחד חשוב – הרכוש ישתחרר לילדים כשיגיעו לגיל 18. רוב ה"ילדים" שמקבלים בגיל 18 רכוש משמעותי לא תמיד ינהגו בו בשיקול דעת. בגיל 18 רשאי כל אחד מהילדים לדרוש את חלקו ברכוש, גם אם זה אומר את החלק בדירה, וגם אם המשמעות היא למכור את הדירה כדי לקבל את חלקו.

זאת אחת הסיבות שיש לערוך צוואה מסודרת עוד בחיי האדם, ולא להיות תלויים בהחלטות ביהמ"ש.

מי שעדיין רוצה לוודא שיגיע רכוש לילדים עם מותו ולא להשאיר את כל הרכוש לבן/בת הזוג, יכול לעשות כן, אך עדיין לדאוג לזכויות בן הזוג שלו.

בן/בת הזוג יורש/ת חצי והילדים את החצי השני. כלומר, אם יש דירה הרשומה חצי-חצי על שני ההורים, לאחר מות אחד מהם 75% יהיה שייך לבן/בת הזוג שנותר בחיים, ו-25% לילדים. החלוקה תקפה גם גבי שאר הרכוש, כמו כסף, חסכונות, חשבון בנק ועוד. ילדים בגירים יכולים להסתלק לטובת ההורה שנותר בחיים. יכולים- אך לא חייבים.
בפועל, הילדים הבגירים יכולים גם לבחור לממש את הירושה שנפלה לידם, וגם לקבל את חלקם בדירת המגורים. גם אם המשמעות היא למכור את הדירה כדי לקבל את החלק שלהם.
נתקלנו לא פעם במקרים רבים בהם אומרים הורים: "עם הילדים שלי זה לא יקרה"- וזה קרה.
מעבר לזה, יכול להיות שעל הילדים אפשר לסמוך ב 100%, אבל לילדים יש (או יהיו) גם חתנים וכלות, שגם להם יש מה להגיד ואיך להשפיע.
לאור זאת- מומלץ לערוך צוואה ולא לסמוך על טוב ליבם של הילדים.

ככל שלמוריש אין בן/בת זוג חדשים, הרי שכל הרכוש כולו עובר לילדים בחלקים שווים. אלא שאם הילדים קטינים, האפוטרופוס הטבעי שלהם ינהל את הרכוש עבורם עד שיגיעו לגיל 18. האפוטרופוס הטבעי, הוא הגרוש/ה.
אם רוצים למנוע מהגרוש/ה לנהל את הרכוש שאתם הורשתם לילדים לאחר מותכם, יש לציין זאת במפורש בצוואה.

ידועים בציבור, יורשים בדיוק כמו נשואים (למשל, אם יש ילדים אז חצי מהרכוש), בתנאי שהם ידועים בציבור.
הבעיה היא שאין הגדרה ברורה לידועים בציבור. לא תמיד אפשר לדעת מיהם הידועים בציבור אלא בדיעבד ואז כבר מאוחר מדי.
החוק מגדיר תנאים שונים למצבים שונים, וההיכרות איתם דורשת התמחות בנושא. כך למשל, ידוע בציבור יכול להיחשב ככזה לצורך פנסיה או ביטוח לאומי, אבל לא לצורכי חלוקת רכוש. או שידוע בציבור יכול להיחשב ידוע בציבור לצורך חוק הירושה, אבל לא לצורכי פנסיה.
ביהמ"ש כבר הכיר בידועים בציבור שלא חיו באותה דירה, אלא בדירות נפרדות ועדיין האישה ירשה חצי לאחר שבן הזוג נפטר, במקרה אחר הכירו בידועים בציבור לצורך ירושה, כאשר משך המגורים המשותפים היה כ-3 חודשים (בלבד!!!). במקרה אחר לא הוכרו ידועים בציבור שגרו יחד 5 שנים.
המסקנה – כשיש ספק, אז אין ספק – חייבים לערוך צוואה!

חשוב לשים לב – ידועים בציבור צריכים לערוך שני מסמכים. האחד הוא "הסכם לחיים משותפים" שיגדיר האם הם מעוניינים להיות שותפים זה ברכושו של זה, או לא. והשני הוא צוואה.
במידה ולא נערכה צוואה, הידוע/ה בציבור ירש/תירש מחצית מהרכוש.

במקרה כזה, בן הזוג הנותר בחיים יורש 75%, ואילו משפחתו של הנפטר (לדוגמא הורים, או אם אין הורים אז האחים) יורשים את 25% הנותרים. אם יש דירת מגורים והזוג גר בה 3 שנים לפחות, בן הזוג הנותר בחיים יורש את כל הדירה, ושאר הרכוש מתחלק 2/3 לבן הזוג 1/3 להורים.
במידה ורוצים לערוך חלוקה אחרת, חייבים לערוך צוואה.

במקרה זה המשפחה מקבלת את חלקה בהתאם לקרבה למנוח. כך הורים יורשים קודם, ואם אין יורשים, אז האחים, ואם אין אחים אז האחיינים וכו' וכו'. כולם יורשים הכל בחלקים שווים.
לאור זאת, החשיבות של צוואה עולה עוד יותר, מכיוון שאם המצווה רוצה להעניק יותר לאדם מסויים דווקא- הוא חייב לכתוב זאת במפורש בצוואה, אחרת ירושתו תחולק ללא שיקול דעת כלל.

צוואה היא לרוב מסמך רב חשיבות, שאכן מנוסח כך. הוא דואג לחלק את הרכוש, בין באחוזים, ובין במנות (אחד יקבל את הבית, השני את הכסף), 

הוא מסמך שצריך להיות ברור, מחושב ובפועל די מנוכר.

זה לא אומר שלצוואה אי אפשר להוסיף מסמך נוסף, בגובה העיניים, שבו יפנה המנוח לאנשים שחשובים לו, ויאמר להם... מה שעולה על ליבו...

אלה יכולות להיות מילות עידוד, מילות אהבה, ה"אני מאמין", כללי עשה ואל תעשה, מסקנות אחרי אי אילו שנים על כדור הארץ ועוד ועוד.

מניסיוננו, מדובר במסמך מרגש, שעבור היורשים, חשוב הרבה יותר מהרכוש שזכו בו.